<h1>שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריס — מו"ק</h1>
<h2>דף פד מו</h2>
[מו"ק ט' ע"א] ואין מערבין שמחה בשמחה. מנלן. להני קמאי דמפרשי טעמ' לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, קבעי, בירוש' [שם] מפיק ליה ר' יעקב בר אחא מדכת' [בראשית כ"ט] מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ולא היה רוצה ליתן לו שתיהן בשבוע אחד שלא רצה לערב שמחה בשמחה. ולפי זה יש להזהר שלא לעשות שני נשואי חופה יחד כיון דגבי [נשואין נמי] שייך עירוב שמחה בשמחה, ועוד אף לפי תלמודא דילן שייך לאסור משום טעמ' דבטול פריה ורביה. דכת' ויעש שלמה בעת וכו'. האי קרא כתי' בספר מלכים [א' ח'] גבי חנוכת הבית שעשו בחדש השביעי ז' ימי החנוך וז' ימי חג הסכות תכופין. איבעי ליה למינטר עד החג. כדי להרבות יותר בשמחה מפני ב' שמחות, ועוד שלא לעכב ישראל חוץ לבתיהם זמן מרובה. וליעבד שבעה להכא ולהכא גרס'. ודילמא מינטר לא נטרינן. כיון דהבנין שלם ונגמר ומחייבי בחנוך לא נטרינן שלא יהא המזבח בטל כיון שראוי להקריב עליו, דאדרבה זריזים מקדימין למצות. והיכא דאיתרמי. כלומ' ואלו מתרמי בצמצום סיום הבית והבנין ערב (ברגל) [הרגל]. הוה עבדינן ומערבינן שמחה בשמחה. איבעי להו לשיורי בבנין הבית פורתא. עד ערב הרגל, ואז יסיימוהו דהשתא ליכא משום מזבח בטל כיון שלא נגמר הבנין. דילמ' שיורי בבנין הבית לא משיירינן. דגנאי הדבר אם היו מתבטלים במלאכתו באמצע בנינו. איבעי להו לשיורי אמה כלי עורב. שהיה גג ההיכל מחופה בטבלאות של אבר שהיו רחבות אמה על אמה, ובכל אחת היה נעוץ שפוד של ברזל ארוך אמה אחת וזקוף למעלה וחדוד בראשו למנוע העורבים שלא ינוחו על הגג ויטנפוהו. כלי. לשון מונע, כמו לא (תכלה) [תכלא] רחמיך ממני [תהלים מ'], ואם היו משיירין אמה אחת לא היה נכר ונראה ולא הוה בזיא דמילתא. צורך בנין הוא. ולא היה להם להתעצל בבניינו. ואע"ג דבמקדש ראשון קיימינן ושם לא היה צורך בכלי עורב משום שכינה, מ"מ לא רצו למעט בבנין, וגם לא היו סומכין על הנס. אלא מדמייתר קרא. הוא דנפקא לן דאין מערבין.
